כיוון שלעבודותיו של עיצוב תעשייתי בהתעסקותו עם המכונה והאדם דרך האירוניה וההומור אין עיצוב תעשייתי
השראתו נלקחה מן הספרות משני סופרים צרפתיים,רוסל ריימונד ובריסה.
וכך מרסל דושאן כותב:עיצוב תעשייתי אנשים שהערצתי ביותר על שום דמיונם הפרוע. את עיצוב תעשייתי הערצתי רבות בתחילת דרכו הואיצר דבר מה שאף פעם לא ראיתי כמוהו. אפוליניר הראה לי לראשונה את עבודותיו של רוסל, היתה זו שירה ביסודו של דבר. רוסל היה אחראי ל"הזכוכית הגדולה הכלה המופשטת בידי רווקיה אפילו" את גישתי הכללית ינקתי מיצירתו "רשמים באפריקה" ומיד הבנתי שאוכל לעשות שימוש ברוסל כבמקור השראה".1
רוסל הציג את "רשמים באפריקה" עיצוב תעשייתי זה הוא הביע עמוקות את האובססיה הקיימת בין האדם והמכונה וכאן קיימת בספרותו מכונות המבצעות פעולות אנושיות. כאן הוכרה לדושאן תאוריית האבסורד בספרות שלפיה הסדר המקרי של המלים משחרר את הטקסט ממטען של פירושים ומשמעויות.
עיצוב תעשייתי ניתן לראות שההשראה שהגיעה לדושאן היתה מן הספרות וכמו כן הושפע דושאן מהסופר אלפרד זארי אשר יצר את המדע של המטאפיזיקה שאומר שהשוויון בין גישות סותרות מבטלות את המרחק הקיים בין האמת לשקר. יצירתו החשובה של זארי היתה המחזה של "המלך אובו" שעולה ב-1898 וניתן עיצוב תעשייתי לראות בו קשר ישיר ליצירותיו של דושאן. אובו, הדמות המרכזית, פועל מתוך הגיון מטורף וחוסר התאמה למציאות במחזה ויש בדמות זו בנוסף, שילוב של תנועות מכאניות והבעות אנושיות כאשר הדבר האבסורד הוא שהאדם בעל תכונות של מכונה, דבר אשר קסם לדושאן ומיד הוא התחבר אליו והעביר את מסריו דרך אירוניה והומור המעמידים את המכונה ובוחנים את האדם או מעמידים את האדם ובוחנים את המכונה.
ב.
עיצוב תעשייתי
עיצוב תעשייתי נחשב למבשר הדאדא, גדל במשפחה בעלת נטייה לאמנות, כאשר עיצוב תעשייתי אביו עסק בתחריט ואחיו עסקו בקוביזם. הם נהגו לפתח שיחות אינטלקטואליות על משמעות קיום האמנות, שיחות שעם הזמן הובילו את דושאן לתהליך של התנתקות מהמושגים הקיימים בחברה.
דושאן עושה שימוש במכונה ובאירוטיקה בדרכי הומור ואירוניה.
ביצירתו "ערום יורד במדרגות", 1911 הוא מנסה לתת ביטוי לאו דווקא לתנועת המכונה ולמכאניזם שבה אלא לתנועה המכאנית של האדם. הוא מתבונן באדם כאובייקט החוזר על עצמו ופועל ללא כל מחשבה אלא כמכונה והשפעתו מהכרונומצילום ניכרת בעבודה זו כאשר הוא מעיד על כך בעצמו: "העובדה שראיתי כרונומצילומים שבהם מתוארים הרוכבים בשעת פעולה והסוסים בשעת דהירתם נתנה לי את הרעיון לצייר עיצוב תעשייתי את תמונת הערום {היורד במדרגות}"2
דושאן מושפע עיצוב תעשייתי ועוסק באמנות ובחיים בדרך הומור ואירוניה ואומר: "אנשים החיים בעידן המכונה מושפעים במודע או לא במודע מהתקופה שבה הם חיים" 3
האם בכך הוא מציע לצופה אמנות שכלתנית ואינטלקטואלית דרך הומור? ההומור מהווה עבור דושאן אמצעי הגנה מהייאוש, הוא חי במציאות אקזיסטנציאליסטית וניכרת השפעתו מתפיסה זו בה לחיים אין משמעות ומתארת אדם העושה את אותה הפעולה שוב עיצוב תעשייתי ושוב, פוסלת את קיום האלוהות ומציגה קיום לשם קיום.
כך, דרך ההומור, דושאן מתייחס למכונה ולאדם עיצוב תעשייתי ביצירתו "ערום יורד במדרגות", 1912. הוא לא רק מטיל ספק בסגנונות שקדמו לו אלא גם שואל את הצופה מהו טבע האדם? האם הוא מכונה? האם יש לו נטייה להפוך למכונה? והאם יש באדם מנגנון של חזרתיות, של קיבוע? או שמא, למכונה יש תכונות אנושיות?
דרך התעסקות עם הומור שואל דושאן על מהות קיום המכונה בחיינו והולדתה ומכניס אלמנט של זלזול לתוך התקופה המקודשת של הטכנולוגיה.
עיצוב תעשייתי פותח בהצגת עירום אך עירום זה הוא בעל תכונות מכאניות והפעולה היא פעולה אנושית הנראית כמכונה בעלת תכונות ארוטיות. הוא משחק בפינג פונג עם הדימוי של המכונה ועם הדימוי האנושי.
הארוטיקה, אשר אינה מאחרת להגיע, היא הדבר עיצוב תעשייתי האהוב על דושאן ביותר מאחר והיא קרובה לכל נפש והיא צבע עבורו.
אם טכנולוגי הוא מתקדם, אזי עיצוב תעשייתי השימוש של דושאן בארוטיקה הינו בהתאם לתקופה ומתקדם אף הוא.
בציורו "הכלה", 1912, שמן – מצייר דושאן מרכיבים דו משמעותיים אורגנית ומכאנית שלא כמו "ערום יורד במדרגות" בו יש צורה מכאנית המבצעת תנועה אנושית, בציור זה מצויירת מכונה סטאטית כאשר הדימויים המצויירים הם צינורות, גלגלי השיניים, משפכים וכלי קיבול מקבילים ומושווים למערכת איברי מין נשיים. פעולת המכונה אינה ברורה ורק ההקשר של שם היצירה מכניס את הצופים ומסביר להם מה מתרחש ומהו הנושא שהוא בעצם, דמות אנושית.
כמו כן, מוצגת לנו בציור זה מיניות אישה בדמות מכונה אשר בוחנת עיצוב תעשייתי את ערכיה של האישה והקשרה למכונה.
"העיסוק בתנועת הצורות בזמן אילף אותנו להיכנס לתחום הגאומטריה והמתמטיקה ממש כאילו רצינו לבנות מכונה"4 אומר דושאן המוקסם מהאפשרות של בניית מנגנון קר ההופך את היצירות לאנונימיות וחסרות אישיות.
בעבודתו "שלושה מעצורים תקניים", אסמבלאז', 1913-1914, לוקח שלושה חוטים באורך מטר כל אחד ומפיל אותם מגובה מטר על גבי בד המונח על הקרקע. הוא טיפטף עליהם לקה כדי לשמר את צורתם. הוא נותן להם ליפול באופן חופשי ושומר על צורתם וכך, נוצרו שלושה עיצוב תעשייתי סרגלים שבצד אחד נותרו עיצוב תעשייתי ישרים ובצד שני קיבלו את החתך של הקו המתעקל של החוט שנפל ובכך הוא לוקח את התוצר של המכונה והחוקים הכל כך ברורים שיש במטר הקבוע ומייצר חוקיות למקריות. לוקח את הפעולה שהמטר עושה ומסרס אותו.
במציאות של היצירה הפעולה של המקריות (הנפילה) קיבלה חוקיות ומיפוי כמו שאנו רגילים לראות במכונה. נעשה נסיון להפעיל פעולת מכונה על מקריות, נסיון לזעזע את התפקוד וללעוג לחוקיחות שבתפקוד המכונה.
דושאן, הנחשב לאבי תורת הדאדא שיחסה לטכנולוגיה היה ברובו שלילי, החל לגלות עניין בתנועה מכאנית כמושג מופשט ולא העתקה של תנועה כמו הפוטוריסטים.
בשנת 1920 ,עיצוב תעשייתי בנה עם מן ריי את היצירה "לוח זכוכית מסתובב", אופטיקה מדוייקת. ביצירה זו ישנם חמישה לוחות זכוכית שעליהם חלקי קווים מתעגלים, צבועים וכאשר הלוחות מסתובבים בעזרת המנוע סביב ציר מרכזי נוצרת אשלייה של עיגולים מסתובבים. למנוע, הורכב גם ראוסטט- מכשיר המווסת לחץ חשמל כדי שמהירות הסיבוב תשתנה ותיצור משטח קעור וקמור.
הדימוי החזותי שנוצר ביצירה הוא אשלייה אופטית כאשר עיצוב תעשייתי לועג וקורא לה אופטיקה מדוייקת. כאשר נעשה שימוש במכונה לצורך תעתוע של מה שנתפס ע"י העין בהקשר של המכונה. כמובן, לא ניתן לשכוח את לב ההתעסקות של דושאן, המכונה שגרמה לאובייקט הזה לעבוד. המנוע, במקרה זה, הוא גם חלק מהדימוי החזותי המייצר בכללותו אובייקט דמוי מכונה, המייצר בציניות אופטיקה מדוייקת.
הצגתה של תנועה תלת ממדית, אשלייתית, בעזרת מכונה מציג לפנינו את תפוקת המכונה שנותנת לנו אשלייה המייצרת תנועה מכאנית של סיבוב אשר אף היא אשלייתית. אי יכולתנו להבדיל בין מציאות לתעתוע שעה שהמכונה נמצאת בתנועה מעניקה מימד אירוני עיצוב תעשייתי ואף הומוריסטי לשמה 'אופטיקה עיצוב תעשייתי מדוייקת'.
עבודה נוספת העוסקת בקשר בין האדם למכונה ובוחנת אותו ונותנת לו תוקף היא "הזכוכית הגדולה (הכלה המופשטת בידי רווקיה, אפילו)", 1913-1926.
דושאן בעבודה זו מתאר לנו עלילה ספרותית ע"י שימוש בכתב סמלים ועל מנת להבין את היצירה הצופה צריך להבין את האיקונוגרפיה הסודית שלו. עיצוב תעשייתי כתבי יד בציבור של הערות ורישומים אשר ימשו להכנת "הזכוכית הגדולה" ופורסמו בתוך מזוודות (קופסאות). במשך 20 שנה פירסם ד עיצוב תעשייתי את רוב הכתבים שהובילו אך לא יצאו לפועל הקשורים ל"זכוכית הגדולה".
היצירה מחולקת לשני חלקים: העליון מוקדש לכלה והתחתון לרווקים.
חלקה עיצוב תעשייתי: מורכב מדימויים של גברים (הרווקים) מחוברים למתקן ע"י צינורות נימיים ובמשטח צמוד נמצאת המרכבה המפעילה תחנת מים המפעילה עיצוב תעשייתי מטחנת שוקולד ומספריים שחותכים את ההתזות.
השראתו נלקחה מן הספרות משני סופרים צרפתיים,רוסל ריימונד ובריסה.
וכך מרסל דושאן כותב:עיצוב תעשייתי אנשים שהערצתי ביותר על שום דמיונם הפרוע. את עיצוב תעשייתי הערצתי רבות בתחילת דרכו הואיצר דבר מה שאף פעם לא ראיתי כמוהו. אפוליניר הראה לי לראשונה את עבודותיו של רוסל, היתה זו שירה ביסודו של דבר. רוסל היה אחראי ל"הזכוכית הגדולה הכלה המופשטת בידי רווקיה אפילו" את גישתי הכללית ינקתי מיצירתו "רשמים באפריקה" ומיד הבנתי שאוכל לעשות שימוש ברוסל כבמקור השראה".1
רוסל הציג את "רשמים באפריקה" עיצוב תעשייתי זה הוא הביע עמוקות את האובססיה הקיימת בין האדם והמכונה וכאן קיימת בספרותו מכונות המבצעות פעולות אנושיות. כאן הוכרה לדושאן תאוריית האבסורד בספרות שלפיה הסדר המקרי של המלים משחרר את הטקסט ממטען של פירושים ומשמעויות.
עיצוב תעשייתי ניתן לראות שההשראה שהגיעה לדושאן היתה מן הספרות וכמו כן הושפע דושאן מהסופר אלפרד זארי אשר יצר את המדע של המטאפיזיקה שאומר שהשוויון בין גישות סותרות מבטלות את המרחק הקיים בין האמת לשקר. יצירתו החשובה של זארי היתה המחזה של "המלך אובו" שעולה ב-1898 וניתן עיצוב תעשייתי לראות בו קשר ישיר ליצירותיו של דושאן. אובו, הדמות המרכזית, פועל מתוך הגיון מטורף וחוסר התאמה למציאות במחזה ויש בדמות זו בנוסף, שילוב של תנועות מכאניות והבעות אנושיות כאשר הדבר האבסורד הוא שהאדם בעל תכונות של מכונה, דבר אשר קסם לדושאן ומיד הוא התחבר אליו והעביר את מסריו דרך אירוניה והומור המעמידים את המכונה ובוחנים את האדם או מעמידים את האדם ובוחנים את המכונה.
ב.
עיצוב תעשייתי
עיצוב תעשייתי נחשב למבשר הדאדא, גדל במשפחה בעלת נטייה לאמנות, כאשר עיצוב תעשייתי אביו עסק בתחריט ואחיו עסקו בקוביזם. הם נהגו לפתח שיחות אינטלקטואליות על משמעות קיום האמנות, שיחות שעם הזמן הובילו את דושאן לתהליך של התנתקות מהמושגים הקיימים בחברה.
דושאן עושה שימוש במכונה ובאירוטיקה בדרכי הומור ואירוניה.
ביצירתו "ערום יורד במדרגות", 1911 הוא מנסה לתת ביטוי לאו דווקא לתנועת המכונה ולמכאניזם שבה אלא לתנועה המכאנית של האדם. הוא מתבונן באדם כאובייקט החוזר על עצמו ופועל ללא כל מחשבה אלא כמכונה והשפעתו מהכרונומצילום ניכרת בעבודה זו כאשר הוא מעיד על כך בעצמו: "העובדה שראיתי כרונומצילומים שבהם מתוארים הרוכבים בשעת פעולה והסוסים בשעת דהירתם נתנה לי את הרעיון לצייר עיצוב תעשייתי את תמונת הערום {היורד במדרגות}"2
דושאן מושפע עיצוב תעשייתי ועוסק באמנות ובחיים בדרך הומור ואירוניה ואומר: "אנשים החיים בעידן המכונה מושפעים במודע או לא במודע מהתקופה שבה הם חיים" 3
האם בכך הוא מציע לצופה אמנות שכלתנית ואינטלקטואלית דרך הומור? ההומור מהווה עבור דושאן אמצעי הגנה מהייאוש, הוא חי במציאות אקזיסטנציאליסטית וניכרת השפעתו מתפיסה זו בה לחיים אין משמעות ומתארת אדם העושה את אותה הפעולה שוב עיצוב תעשייתי ושוב, פוסלת את קיום האלוהות ומציגה קיום לשם קיום.
כך, דרך ההומור, דושאן מתייחס למכונה ולאדם עיצוב תעשייתי ביצירתו "ערום יורד במדרגות", 1912. הוא לא רק מטיל ספק בסגנונות שקדמו לו אלא גם שואל את הצופה מהו טבע האדם? האם הוא מכונה? האם יש לו נטייה להפוך למכונה? והאם יש באדם מנגנון של חזרתיות, של קיבוע? או שמא, למכונה יש תכונות אנושיות?
דרך התעסקות עם הומור שואל דושאן על מהות קיום המכונה בחיינו והולדתה ומכניס אלמנט של זלזול לתוך התקופה המקודשת של הטכנולוגיה.
עיצוב תעשייתי פותח בהצגת עירום אך עירום זה הוא בעל תכונות מכאניות והפעולה היא פעולה אנושית הנראית כמכונה בעלת תכונות ארוטיות. הוא משחק בפינג פונג עם הדימוי של המכונה ועם הדימוי האנושי.
הארוטיקה, אשר אינה מאחרת להגיע, היא הדבר עיצוב תעשייתי האהוב על דושאן ביותר מאחר והיא קרובה לכל נפש והיא צבע עבורו.
אם טכנולוגי הוא מתקדם, אזי עיצוב תעשייתי השימוש של דושאן בארוטיקה הינו בהתאם לתקופה ומתקדם אף הוא.
בציורו "הכלה", 1912, שמן – מצייר דושאן מרכיבים דו משמעותיים אורגנית ומכאנית שלא כמו "ערום יורד במדרגות" בו יש צורה מכאנית המבצעת תנועה אנושית, בציור זה מצויירת מכונה סטאטית כאשר הדימויים המצויירים הם צינורות, גלגלי השיניים, משפכים וכלי קיבול מקבילים ומושווים למערכת איברי מין נשיים. פעולת המכונה אינה ברורה ורק ההקשר של שם היצירה מכניס את הצופים ומסביר להם מה מתרחש ומהו הנושא שהוא בעצם, דמות אנושית.
כמו כן, מוצגת לנו בציור זה מיניות אישה בדמות מכונה אשר בוחנת עיצוב תעשייתי את ערכיה של האישה והקשרה למכונה.
"העיסוק בתנועת הצורות בזמן אילף אותנו להיכנס לתחום הגאומטריה והמתמטיקה ממש כאילו רצינו לבנות מכונה"4 אומר דושאן המוקסם מהאפשרות של בניית מנגנון קר ההופך את היצירות לאנונימיות וחסרות אישיות.
בעבודתו "שלושה מעצורים תקניים", אסמבלאז', 1913-1914, לוקח שלושה חוטים באורך מטר כל אחד ומפיל אותם מגובה מטר על גבי בד המונח על הקרקע. הוא טיפטף עליהם לקה כדי לשמר את צורתם. הוא נותן להם ליפול באופן חופשי ושומר על צורתם וכך, נוצרו שלושה עיצוב תעשייתי סרגלים שבצד אחד נותרו עיצוב תעשייתי ישרים ובצד שני קיבלו את החתך של הקו המתעקל של החוט שנפל ובכך הוא לוקח את התוצר של המכונה והחוקים הכל כך ברורים שיש במטר הקבוע ומייצר חוקיות למקריות. לוקח את הפעולה שהמטר עושה ומסרס אותו.
במציאות של היצירה הפעולה של המקריות (הנפילה) קיבלה חוקיות ומיפוי כמו שאנו רגילים לראות במכונה. נעשה נסיון להפעיל פעולת מכונה על מקריות, נסיון לזעזע את התפקוד וללעוג לחוקיחות שבתפקוד המכונה.
דושאן, הנחשב לאבי תורת הדאדא שיחסה לטכנולוגיה היה ברובו שלילי, החל לגלות עניין בתנועה מכאנית כמושג מופשט ולא העתקה של תנועה כמו הפוטוריסטים.
בשנת 1920 ,עיצוב תעשייתי בנה עם מן ריי את היצירה "לוח זכוכית מסתובב", אופטיקה מדוייקת. ביצירה זו ישנם חמישה לוחות זכוכית שעליהם חלקי קווים מתעגלים, צבועים וכאשר הלוחות מסתובבים בעזרת המנוע סביב ציר מרכזי נוצרת אשלייה של עיגולים מסתובבים. למנוע, הורכב גם ראוסטט- מכשיר המווסת לחץ חשמל כדי שמהירות הסיבוב תשתנה ותיצור משטח קעור וקמור.
הדימוי החזותי שנוצר ביצירה הוא אשלייה אופטית כאשר עיצוב תעשייתי לועג וקורא לה אופטיקה מדוייקת. כאשר נעשה שימוש במכונה לצורך תעתוע של מה שנתפס ע"י העין בהקשר של המכונה. כמובן, לא ניתן לשכוח את לב ההתעסקות של דושאן, המכונה שגרמה לאובייקט הזה לעבוד. המנוע, במקרה זה, הוא גם חלק מהדימוי החזותי המייצר בכללותו אובייקט דמוי מכונה, המייצר בציניות אופטיקה מדוייקת.
הצגתה של תנועה תלת ממדית, אשלייתית, בעזרת מכונה מציג לפנינו את תפוקת המכונה שנותנת לנו אשלייה המייצרת תנועה מכאנית של סיבוב אשר אף היא אשלייתית. אי יכולתנו להבדיל בין מציאות לתעתוע שעה שהמכונה נמצאת בתנועה מעניקה מימד אירוני עיצוב תעשייתי ואף הומוריסטי לשמה 'אופטיקה עיצוב תעשייתי מדוייקת'.
עבודה נוספת העוסקת בקשר בין האדם למכונה ובוחנת אותו ונותנת לו תוקף היא "הזכוכית הגדולה (הכלה המופשטת בידי רווקיה, אפילו)", 1913-1926.
דושאן בעבודה זו מתאר לנו עלילה ספרותית ע"י שימוש בכתב סמלים ועל מנת להבין את היצירה הצופה צריך להבין את האיקונוגרפיה הסודית שלו. עיצוב תעשייתי כתבי יד בציבור של הערות ורישומים אשר ימשו להכנת "הזכוכית הגדולה" ופורסמו בתוך מזוודות (קופסאות). במשך 20 שנה פירסם ד עיצוב תעשייתי את רוב הכתבים שהובילו אך לא יצאו לפועל הקשורים ל"זכוכית הגדולה".
היצירה מחולקת לשני חלקים: העליון מוקדש לכלה והתחתון לרווקים.
חלקה עיצוב תעשייתי: מורכב מדימויים של גברים (הרווקים) מחוברים למתקן ע"י צינורות נימיים ובמשטח צמוד נמצאת המרכבה המפעילה תחנת מים המפעילה עיצוב תעשייתי מטחנת שוקולד ומספריים שחותכים את ההתזות.
